מול החוף
- ורד פרחי
- 20 בינו׳ 2025
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 2 במרץ
במסגרת חיפושיי אחר הבית הלא גדול הבא שלי, גיליתי שבעצם לא נותרו כאלה בפרדס-חנה כרכור (אולי ארבע). אז עברתי לחיפושים בקטגוריה של יחידת דיור, דיברתי הרבה בטלפון, ראיתי לא מעט, גם מחוץ למושבה. ואלו המסקנות:
* יחידת דיור למי שגר לבד זה מה זה חמוד ומתוק ולוקח אותך לגיל 20.
יש מי שדואג לך מכל כיוון אפשרי, קודם כל הבעל בית, כי את תגורי בדירה של הילד/ה שעזבו. כי הם לעומתך - גדלו (מצטערת בשבילם) ואני אזכה בכל הטוב שירשתי מעצם פריחתם מהקן.
* במידה וזה קומפלקס אז גם דואגים לך הדיירים מעליי מצדדיי ומלפניי, הם עשויים להיות מאד מאד נחמדים, אדיבים ונעימים, רק מה - הם כל הזמן שם איתך. מכל כיוון אפשרי. כי כשיצרו את הקומפלקס היתה קומבינה טובה והזדמנות לפצל, פשוט מפלחים את הקיים איך שיוצא, בזול ולא פלילי מדי.
* עוד דואגים לך השכנים המאד צמודים. (לא אלה מהקומפלקס). יש להם חוקי שכנות ותיקים, נוצרו שם כללים מאד ברורים, שם על הגדר. החוק הבולט ביותר הוא - להם מותר ולך כנראה אסור. אבל הם אומרים לך ברוכים הבאים לשכונה ונתראה בשמחות.
והנה כמה דוגמאות משיחות עם בלבתים:
- יש סיכוי שתרשי לי להוריד את הדשא הסינטטי הישן מהגינה?
- אין סיכוי, זה טוב, זה יפה, אחרת יהיה בוץ.
- אבל אני רוצה את היחידה לטווח ארוך, אני לא יכולה לחיות עם סינטטי.
- אין סיכוי, זה טוב, זה יפה.
- אני אעשה דק במקום זה, זה פשוט מתקלף ומחמם את החצר בקיץ.
- אין סיכוי, זה טוב.
- האדמה לא נושמת, אני לא נושמת.
- אין סיכוי.
דיברנו כחצי שעה, שיחה מהממת על החיים, משפחה, סיכמנו ששתינו מקסימות.
אבל אין סיכוי.
.........................................................
- מה, כל זה החצר של היחידה?
- בטח.
- ואף אחד לא נכנס?
- ממש לא.
- אז מה קורה בחצר האחורית הסמוכה לחלון?
- אה, זה שלנו. בואי תראי.
- יווו, כל כך נקי ומטופח כאן.
- כן, אני תולה פה כביסה, הנה המחסן והנה החבלי כביסה.
- אבל זה ממש על החלון, את תולה כביסה בחלון של החדר שינה?
- כן, זה לא מפריע.
- לי זה מפריע, אני צריכה פרטיות, יש סיכוי שתעתיקו אותם?
- אין סיכוי, הזוג שגר פה קודם היה סוגר את החלון.
- אני צריכה פרטיות וחלון.
- אין סיכוי.
.........................................................
וביותר קצר:
- הכניסה ליחידה לא נפרדת, אני עוברת ממש בסלון-חצר שלכם.
- שטויות, זה לא מפריע.
- לי זה מפריע. אני לא הבת שלכם.
.........................................................
- של מי המחסן בסמוך ליחידה?
- של בעלי, אבל את יכולה להשתזף פה בקיץ, לבעלי לא מפריע.
- לי זה מפריע. ואני גם לא צריכה להשתזף.
.........................................................
- אבל אמרת שיש כניסה נפרדת, וזה בעצם החנייה שלכם.
- זה עדיין נפרדת.
- זה לא. זה לא.
.........................................................
- אני דיירת שקטה, מסודרת ומשתלמת.
- אבל אני הנכדה של האדמו"ר, מה יגידו השכנים.
- אני... אני... אני אחזור בתשובה?
.........................................................
לסיכומו של דבר, אין ספק שהכל עניין של מזל והתאמה. אבל בכל זאת, די לעשות מהיחידה מה שהיא לא, בדיוק כמו שהדיירים העתידיים לעולם לא יהיו כמו הילדים שעזבו את הקן והשאירו עקבות של יחידה סודית, שאולי מוצהרת כמחסן. אז בואו נקרא לזה מחסני דיור ותנו לדיירים להפריח את החשבון בנק ואת היחידה שלכם, ובכייף. רק די עם כל ההגבלות. לא כייף דיירים ממורמרים. הם לא נשארים.
לא פשוט למצוא בית בבית.
תמונות - שכונת גבעת אולגה ורחוב הרברט סמואל, חדרה.